כנסו לגאגא
"אנחנו מקשיבים, רואים, מודדים, משחקים במרקם הבשר שלנו. אנחנו עלולים להיות מטופשים, מקשטים את הפנים שלנו, אנחנו יכולים לצחוק על עצמנו. אנו לומדים לאהוב את הזיעה שלנו, אנו מגלים את התשוקה שלנו לזוז ולחבר אותה למאמץ, אנו מגלים גם את החיה שבנו וגם את כוח הדמיון שלנו. " (אוהד נהרין, 2008)
בין הפחדים מהריקוד לאבד את מהותו האמנותית, אוהד נהרין מוקדש לשמירה על שלמות מהו הריקוד: הזדמנות לחקור את הפיזיות והדמיון שלנו, ולהיות מחובר לגופנו באופן אורגני.
כנסו לגאגא. גאגא הוא פרי מוחו של נהרין, מייסד להקת בת-שבע המוערכת שבסיסה בתל-אביב, ישראל. גאגא, במילים פשוטות, היא שפה תנועתית שמעודדת רקדנים 'לזוז "מבפנים החוצה" כדי לחבר את הדמיון לגוף. גאגא הוא סגנון התנועה וההדרכה העיקרי לרקדני החברה. בעוד נהרין מאמינה שרקדנים צריכים להכשיר את הטכניקות הקלאסיות, גאגא מוסיפה רובד נוסף של הבנה וחקירה מעבר לטכניקה בלבד.
שיעור גאגא טיפוסי מתקיים בחדר ללא מראות במאמץ למקד את הרקדנית בגופו, בדמיונו, בנפשו ובתנועתו. חשוב מכך, זה מסיר את התודעה העצמית והתיקון העצמי. גאגא לא נוגע לפגמים. זה על תחושה, חקירה וחקירה. כדי לפתוח את הרקדנית לחוויות, דחפים וטקסטורות חדשות, ניתנות הנחיות ומשכבות זו על זו. זה עשוי להתחיל במשהו מעורפל כמו 'לצוף' ולהתרחב למצב של קרביים כמו 'דמיין את האדמה שאתה עומד עליה רועד'. באמצעות הנחיות אלה, מתעוררות תחושות ומודעות לגוף האינדיבידואלי וגם לחלל.
בעוד שהיא יחסית יחסית, גאגא כבשה את עולם הריקודים בסערה. היא שואלת מה הגוף יכול להשיג באופן טבעי באמצעות תחושה, ולא מה ניתן ללמד את הגוף. בסופו של דבר, אומר נהרין,"ריקוד הוא על תחושות, לא על דימוי של עצמך."
קרדיט לצילום: גדי דגון