Off White Blog
משלחת על סיפונה של יאכט העל

משלחת על סיפונה של יאכט העל "Latitude", לחקור את הארקטי הנורבגי

מרץ 6, 2024

אחרי שני מעברים רצופים דרך המעבר הצפוני-מערבי המפורסם בשנת 2014 וב -2015, הוקסמתי לחלוטין מהפלא של האזורים הארקטיים. שמעתי רק על ארכיפלג סוואלברד, אבל ככל שקראתי ולמדתי עליו יותר, הייתי נחוש בדעתו לבלות לפחות קיץ אחד נוסף בארקטי, אך הפעם, הארקטי הנורבגי.

עלינו על Latitude ב- 8 ביולי 2016 בשטוקהולם, שבדיה ואחרי שייט קצר לקופנהגן, שם אספנו זוג אורחים, שטנו לברגן בדרום מערב נורווגיה. מברגן לקחנו את שארית חודש יולי לשייט לאט במעלה החוף המערבי של נורבגיה, בחקור פיורדים כמו פיורד גיירנגר והטרול פיורד, דרך ארכיפלג לופוטן, הידוע בנוף הייחודי שלו עם הרים דרמטיים המובילים למפרצים מוגנים. ועד טרומסו בצפון נורווגיה. טרומסו ידועה כמוקד התרבות שמעל לחוג הארקטי, והיא יעד פופולרי לצפייה באורות הצפון.


לאחר מספר ימים בטרומסו, יצאנו לחצות את האוקיאנוס הצפוני לארכיפלג סבאלברד, הידוע גם בשם שפיצברגן. בדרך לסוואלארד עצרנו באי קטן בשם Bjørnøya, המכונה גם אי הדוב. Bjørnøya הוא מקדש ציפורים טבעי עם צוקים גבוהים ובו תמצאו מושבות קינון של אאוקס, קיטווייקס שחורות עם רגליים, גרילמוטים ופאפינים. לעתים נדירות, אם בכלל, ביקרנובה מבקרים על ידי אוניות חולפות ואין טיולי תיירים לבונייייה. עם זאת מצאנו שרידים של סירת דייג רוסית שצוותה הלך לחגיגות, ואז השתכר וייסקר את הסירה שלהם, שהיא כיום חלק קבוע של האי.

לאחר עצירה של יומיים ב Bjørnøya, בעיקר בגלל מזג האוויר, יצאנו לסבלברד והעיר המרכזית שלה Longyearbyen, לשם הגענו ב- 3 באוגוסט. Longyearbyen נחשבת לבירת סבאלארד, ועם אוכלוסייה של קצת יותר מ -2,000, היא בהחלט מרכז הפעילות בארכיפלג. ישנם מוזיאונים, קניות טובות, גלריות ותשתית טובה לתמיכה בפעילויות תיירותיות. זה די מדהים, בהתחשב בגודל האוכלוסייה. יש אפילו מסעדה בכיכוב של מישלן ופאב שמדורג כעל הבר ה -6 הטוב ביותר בעולם! בעונת השיא חייבים לראות הרבה תיירים.


שבועות לפני שהגענו לשם יצרנו קשר עם ג'ייסון רוברטס שמקורו בסבלברד ושעבד עם סר דייוויד אטנבורו במשך 30 השנים האחרונות בערך כדי להפיק סרטים דוקומנטריים כמו Frozen Planet, Human Planet וכו '. ג'ייסון היה מועיל ביותר והציע לקחת איתנו את אחד מעמיתיו, עינאר, נורווגי צעיר, לטיול. זו הייתה ההחלטה הטובה ביותר שקיבלנו אי פעם מכיוון שהידיעה של איינאר על הארכיפלג וחיות הבר שלו הייתה הכרחית. כבונוס נוסף, הייתה לו אישיות מענגת והסתדר עם כולם על הסיפון. לכל מי שמתכנן לבקר באזור הארקטי, אני ממליץ מאוד ליצור קשר עם ג'ייסון רוברטס הפקות בסוואלברד.

היו לנו כמה אורחים שנאלצו לעזוב אותנו ב- 9 באוגוסט, אז חילקנו את תוכנית השייט לשני חלקים. הראשון היה שייט בן חמישה ימים במעלה החוף המערבי של הארכיפלג ובחזרה ללונגיירבין. השני היה מעקב במשך 17 יום נגד כיוון השעון של הארכיפלג כולו, כולל טיול צדדי לביקור לעתים רחוקות מאוד (נאמר לנו שהסירה השלישית אי פעם ביקרה) האי שנקרא Kvitøya וביקור קצר עד הקרח הארקטי לארוז צפונית לקווי רוחב של 81 מעלות.


היום הראשון לקח אותנו לקרוספיורד בפארק הלאומי שפיצברגן הצפון-מערבי. אורכו של קרוספיורד הוא 30 ק"מ עם סניפים שונים, נוף מרהיב עם קרחונים רבים ואתרי טיול אטרקטיביים רבים. בילינו את היום בבדיקת פיורדים שכנים שונים, Möllerfjorden, Mayerbukta ואפילו הצלחנו לטפס על קרחון שצף בסניף Fjortende.

מהקרוספיורד, שטנו למגדלנהפורד החוצה כ -10 ק"מ ישר לחוף. פיורד זה הוא בדרך כלל נגיש כל השנה והיה פופולרי בקרב לווייתני לוויתנים במאה ה -17. יש לו מפרץ, טריניטיאהנה, המוגן על ידי חצי האי גראוונסט המספק מחסה טוב לספינות ביקור. בשנת 1977 נהרג מטפס הרים אוסטרי על ידי דוב קוטב במגדלנהפורד, וכאן ראינו גם דוב קוטב זכר גדול, שנשאר בבירור במסעו לצפון אליו נסוגה חבילת הקרח. עשינו טיול במכרז לאמסטרדםøya, על שם הלווייתנים הלולנדים, שם ראינו קבוצה גדולה של וולרים שוקעת בעצמם.

התחנה הבאה הייתה Raudfjord, הפיורד הראשון מזרחה כשאתה עוקב אחר החוף הצפוני של שפיץברגן מהפינה המערבית. אורכה כ- 20 ק"מ עם מספר מפרצים צדדיים עם קרחונים שוקעים ומים רדודים. לקחנו את המכרז ונחתנו באליכמנה, שם טיילנו בערך 14 ק"מ על פני שטח סלעי מאוד לצד השני של הפיורד, שם הדלקנו מדורה ענקית עם סחף לפני שהמכרז התקרב והרים אותנו. כולם ישנו טוב מאוד באותו לילה!

ב- 7 באוגוסט נסענו ל Trygghamna ולקחנו את המכרז לאלפינטן עם מצוקיו המרהיבים של 100 מטר, אידיאלי לקינון מושבות ציפורים. הלכנו לשם כדי לראות אם נוכל למצוא ולצלם את השועל הארקטי, שידוע שהוא מתמהמה בבסיס המצוקים כדי לתפוס את כל הגילמוטים הצעירים או האאוקס שמנסים את טיסת הבכורה שלהם, אך שלא מצליחים להגיע עד הים!

ציפורים אלה מספקות הזדמנות אחרונה לשועלים לאכול מעט אוכל לחורף.לרוע המזל לא ראינו שועל באותו היום, אם כי נתקלנו בלא מעט איילים.

ביום האחרון, לפני שנסענו חזרה ללונגיירבין כדי להוריד כמה אורחים שעזבו, עצרנו בפירמידן, עיירה שוממה שנבנתה במקור על ידי הרוסים לצורך כריית פחם. כשכריית פחם הפכה ללא כלכלית, הם פשוט נטשו את העיירה הזו בשנת 1998 והיא עומדת כיום כעיירת רפאים אך עם מלון הפעלה עם שישה רוסים שגרים בה. הלכנו ממש לשתות וודקה רוסית על הבר. מפירמידן ביקרנו בקרחון סמוך בו הצלחנו לטפס למעלה וללכת בגוף הקרחון בתעלת מים נמסים. זו חוויה ייחודית למדי מכיוון שמוקפת מנהרה כחולה כקרח של קרח קרחוני. מהצד השני הצלחנו לעלות על גבי הקרחון ממנו קיבלנו כמה צילומי מזל"ט טובים ותמונות.

לאחר שהאורחים שלנו עזבו ב- 9 באוגוסט, נשארנו בלונגיירבין מספר ימים מכיוון שמזג האוויר בחוף המזרחי של הארכיפלג, לאן פנינו פנינו, הפך מגעיל. בלונגיירביגן טיילנו כמה טיולים, ביקרנו במוזיאונים הארקטיים, עשינו שופינג וניסינו את כל המסעדות שלהם.

עזבנו את Longyearbyen ב- 11 באוגוסט בשבע בערב והגענו לבלסונד בשעה 01:30. בלסונד היא הכניסה למערכת פיורדים עם כמה סניפים המשתרעים עד 80 ק"מ פנימה. יצאנו לטיול ארוך לשתי בקתות צייד בקמפ מילאר. זה היה יום המזל שלנו שכן, בנוסף לאיילים רבים וקצת פעולה עם שני שיפודים שתקפו אותנו ואת המל"ט שלנו כל הזמן באוויר, נתקלנו גם באם שועל ארקטי עם שלוש גורים. בילינו כמה שעות בצילום שניהם במצלמות שלנו ובמזל"ט.

ב- 13 באוגוסט שטנו להורנסונד, הפיורד הדרומי ביותר של ארכיפלג סבאלברד וחלק חושבים, היפים ביותר. יש לו שמונה קרחונים גדולים עם חזיתות מפותלות המגובות בכמה הרים מרשימים מאוד כולל הורסונדטינד, ההר השלישי בגובהו של הארכיפלג. שילוב הפסגות והקרחונים מספקים נופים מרהיבים. לקחנו את המכרז שלנו וביקרנו בקרחונים בברגרבוקטה, ברפולן ובירבינין והלכנו לכדי היווצרות מדהימה של סלעים שניתן לתאר רק כסטונהנג הארקטי. לאורך הדרך ראינו עוד איילים ושועלים.

למחרת תכננו לנסוע לאי אדג'ייאה, שיש בו כמה צוקי קינון ציפורים, שבהם ידוע שדובי קוטב מטפסים כאשר האוכל דל, לאכול את הביצים וה אפרוחים מהקנים. לרוע המזל מזג האוויר היה גרוע ולא היינו מוצאים עגינה בטוחה באדג'יאה, אז דילגנו עליו והמשכנו לברנטסויה ודורסטבוקטה שם ראינו שני דובי קוטב הולכים על החוף.

אחד הרגעים הזכורים ביותר של הטיול היה הביקור בויברבוקטה והטיול בכל קרח הברזל אל קרחון הברסוובל המסיבי המהווה חלק ממערכת קרחונים המורכבת מ- 170 ק"מ של צוקי קרח. היו בו כמה מפלים ענקיים שיצאו מראש הקרחון והפכו למראה בלתי נשכח באמת.

ב- 16 באוגוסט התחלנו לעשות את דרכנו אל "האי הלבן", קוויטייה, אך בדרך החלטנו לעשות עצירה בקצה הצפוני של סטורויה. שני האיים הללו הם הנקודות המרוחקות ביותר של הארכיפלג, ממנו Storøya, האי הקטן ביותר הוא רק 40 קמ"ר בשטח. הגענו בשעה 21:30 ויצאנו לחקירה קטנה עם המכרז. כפי שהתברר, זה היה מאוד מתוזמן מכיוון שאיתרנו שני דובי קוטב ואחד מהם די ליד איזה סוס. זה היה כל כך מעניין, לא חזרנו ל- Latitude רק אחרי שלוש לפנות בוקר. זה היה היתרון של השמש 24 שעות ביממה, יכולנו לעשות כל מה שרצינו, בכל עת שרצינו. בילינו יום נוסף בסטורויה לפני שהמשכנו לקוויטויה. כ- 99 אחוז מקוויטויה, שטוחה של 700 קמ"ר, מכוסה בכובע קרח ויש רק שלוש מנות קטנות מאוד נטולות קרח. את התחנה הראשונה שלנו עשינו באנדרניססט, אחת מהנקודות נטולות הקרח, אך הייתה התנפחות רבה מדי, ולמרות שראינו איזה דוב קוטב ודוב קוטב מת, המשכנו לקצה הצפון-מזרחי של האי לקרימפינטן ושם אנו ביליתי יומיים.

תוך כדי קיוויווייה, עשינו לא מעט טיולים וסיור במכרז. היו הרבה קרח פרץ במים ואמהות רבות של סוסים עם תינוקותיהן הצעירים. ראינו גם ארבעה דובי קוטב (שניים מהם עקבו אחרינו כשהלכנו על הקרחון!) וגם שלושה דובי קוטב מתים. הדובים מתו מרעב או אולי מפגיעות שנגרמו בעת שניסו לתקוף את הזנים. אמהות סוסים עם צעירים יכולות להיות מסוכנות מאוד והן יתקפו ויפצעו או יהרגו דובי קוטב. בתום טיול אחד כשעלנו ממש לראש הקרחון, ירדנו לאחד האזורים נטולי הקרח בקוויטויה והדלקנו מדורה. היה כל כך נחמד וחם עם שמיים כחולים, שהחלטנו לאכול ארוחת ברביקיו ליד המדורה. השף לקח את העגללה כדי לחזור ל Latitude כדי להשיג את האוכל והאספקה, ובזמן שחיכינו לו, דוב קוטב זכר גדול צץ די קרוב אלינו. ככל הנראה, הוא יצא מהמים בצד השני, שם ככל הנראה ניסה לצוד אחר סוסים או כלבי ים. הוא די סקרן והחל להתקרב אלינו, ולכן נאלצנו לנטוש את התוכניות שלנו לארוחת הברביקיו. הוא כן סיפק כמה הזדמנויות צילום נחמדות מאוד במהלך השעה הבאה בערך ואז חזרנו ל- Latitude, כשהוא טיפס במעלה הקרחון כמעט באותו מסלול שעשינו לרדת אליו. קוויטויה הייתה בבירור גולת הכותרת של הטיול והצטערנו לעזוב אותה אך מזג האוויר התחיל להשתנות ורצינו לבדוק אם נוכל להגיע למדף הקרח הקוטב כמאה מייל צפונית לראש ארכיפלג סבאלארד.

יצאנו מקוויטויה ב 20 באוגוסט בערפל צפוף ונראות ירודה מאוד.היה קשה לעבור בגלל נוכחות של הרבה קרח במים. הגענו למדף הקרח הקוטב כעבור 20 שעות ואז בילינו יומיים בקרח. אי אפשר לעגן שם כיוון שהמים עמוקים מדי ולכן פיתחנו טכניקה בה היינו פשוט "תופסים" את עצמנו לרחף קרח גדול ואז נסחפים איתו. אפילו הצלחנו לצאת למשטח קרח ולצלם כמה תמונות, בזמן שהבנות חישקו, ושני אנשים עמדו על המשמר עם רובים למקרה של פיגוע דובי קוטב !! זו הייתה חוויה מדהימה למדי.

יצאנו ממדף הקרח ב- 23 באוגוסט והפלגנו לאזור ווד פיורד ולתוכו Liefdefjord, שמאוד פופולרי בקרב המבקרים בגלל יופיו הטבעי יוצא הדופן ואפשרויות טיול רבות. לאחר העגינה ליד סורדלסבוקטה, ביקרנו בקרחון מונאקו ואחרי ארוחת הערב לקחנו את המכרז ל"חוף "יוצא דופן מתחת להר אדום ענק. עשינו מדורה וצלחנו מרשמלו וצפינו בצבעים המתחלפים כשהשמש זזה לאט מצד אחד לצד השני, מבלי לשקוע. כשישבנו ליד המדורה, שועל ארקטי הרים את ראשו מעל העלייה אך היה ביישן מכדי להתקרב. ריח האוכל היה אולי יותר מדי בשבילו שלא לפחות היה מסתכל. המדורה הזו מתחת להר ההר הייתה עוד אחד מהאירועים הבלתי נשכחים של הטיול!

אחרי שעזבנו את Liefdefjord ב- 24 באוגוסט, נתקלנו באיזה ים די מחוספס ומזג אוויר גרוע, כך שהתכנסנו והתאפקנו במקלט במגדלנהפורד בחוף המערבי, שם נסענו בחלק הראשון של הטיול. לאחר שמזג האוויר השתפר, עזבנו ופנינו את דרכנו לניו אלסונד, אחת ההתנחלויות שעדיין משמשת תחנות מחקר שהוקמו על ידי מדינות רבות כולל סין, יפן, הודו, איטליה ומתואמת על ידי מכון הקוטב הנורווגי. Ny Alesund הוא הנקודה הגבוהה ביותר למגורים אנושיים בכדור הארץ והיא אחד האתרים החשובים בתולדות החקירה של הקוטב הצפוני. במהלך הקיץ עובדים במקום כ -150 מדענים ממדינות שונות באיסוף נתונים על קרח ארקטי וחיות בר. אוכלוסיית הקבע מונה רק 40 איש השוהים בה כל השנה.

אחרי שבילינו קצת יותר מיממה בניו-אלסונד, סוף סוף עשינו את דרכנו חזרה ללונגיירבין, מודעים מאוד לכך שהשגנו בדיוק את מה שמעטים עשו לפני כן: בדיקת מעקב מוחלטת של ארכיפלג סבאלארד עם עצירה במדף הקרח הקוטבי. . קו הרוחב היה קרוב יותר לקוטב הצפוני מכל יאכטה פרטית אחרת. כשעצרנו על משטח הקרח, היינו 400 מייל מהקוטב הצפוני.

מאמר זה פורסם לראשונה ב- Yacht Style 37.

מאמרים קשורים