מלונות בבחריין: סקירה על אתר הנופש המפואר 5 כוכבים של ריץ-קרלטון במזרח התיכון

הריץ-קרלטון, בחריין

הגעתי לבחריין קצת אחרי תשע בערב, אחרי שתי טיסות חיבור, ציפיתי למקלחת חמה ומיטה נוחה. הנהג שלי טיפל ללא מאמץ במזוודותי והוביל אותי לרוחב רולס-רויס לבן ומבהיק. כשהוא מחליף נעימות, הוא שאל את כל השאלות הרגילות כמה זמן הטיסה שלי, מאיפה אני הייתי, אבל הייתה שאלה אחת שהשאירה אותי מעט מבולבלת. הוא שאל אם אני אוהבת שוקולד לבן, חלב או מריר, אמרתי לו את העדפותי, הוא הציע לי את ה- WiFi המשולב ויצאנו למלון.

רולס רויס ​​רוח

במלון הוחלפתי מייד בקומה העליונה לקומת ההנהלה, שם התקבלו בחמימות וקיבלתי את מפתח החדר שלי. כשהגעתי לחדרי שמחתי למצוא מגש שוקולד בדיוק כפי שתיארתי קודם עם פתק קבלת פנים בהתאמה אישית ושלט 'ברוך הבא לבחריין' שרוע על התריסים. למחרת בבוקר בארוחת הבוקר, לאחר שקיבלו את ידי כולם מהמלצרית לשף שהכין את ארוחת הבוקר, החלטתי לצאת לטיול ברחבי הנכס. כשהסתובבתי בחום המדברי, נדהמתי מההיקף העצום של הנכס - מהמרינה הפרטית שבה ניתן לשכור יאכטה כדי לדולפין (כן, דולפין!) צופה אל הלגונה שמחברת קצה אחד של הנכס ל אחר לווילות הפרטיות עם נוף מדהים לים - זה היה נכס אדיר. ובכל זאת לאן שנראה היה לי היה תמיד מישהו מוכן לעזור או לשאול איך היה יום שלי או פשוט להפסיק להשקות את הצמחים, לחייך ולהנהן. אם כבר מדברים על הצמחים, המלון קבע כמעט כל סוג של עץ ושיח מדרום אמריקה. היו אפילו פלמינגו צ'יליאני ורוד ויפהפה באמצע בריכה מעוטרת היטב שאפשרה ישיבה בחוץ לארץ עם נוף ישיר של הציפורים. כששאלתי את אחד המנהלים מדוע הלהבות הם פשוט צייצו, "ובכן זה בחריין, הכל אפשרי!"

הפלמינגו

בהיותי גורנדה נלהבת, הייתי צריך לנסות את המסעדות במלון. בהתחשב בעובדה שישנן אחת-עשרה מסעדות שמטפלות בכל דבר, החל מהמטבח המקסיקני ועד המטבח ההודי והאיטלקי והיה לי שהות של יומיים, החלטתי להיפגש עם השף המנהל, כריסטיאן קנר, כדי לקבל את השקפתו על השלוש הראשונות. צמצמתי את זה לפרימוורה (איטלקית), גם בגלל ששמעתי על כך כל כך הרבה עוד לפני שהותי, קנטינה קאלו (מקסיקנית) ונירוונה (הודית) - האחרון שף קנר ציין כי תהיה הבחירה העליונה שלו להערכה של מישלן. .

פרימוורה

פרימוורה

פרימוורה

ראשית, פרימוורה, שם בירך אותי השף אלפונסו פרייולי והצוות האיטלקי שלו כאילו הייתי במסעדה נפוליטנית מסורתית. החום והרצון האמיתי להפוך את חווית האוכל שלכם לבלתי נשכחת מהדהדים בבירור בחיוכיהם של כל אחד ואחת במסעדה. ואז היה תפריט הדגימה בן שמונה המנות של מה שניתן לתאר רק כגן עדן איטלקי לא יומרני להפליא. מרביולי הריקוטה (שלמד מאמו) וכלה בפיצה המטוגנת והמרעננת עם רוטב עגבניות פשוט אך עשיר ופיזור פרמיג'אנו טרי והסטייק שהושלם לגמרי נהנתי מכל ביס. המטבח של השף אלפונסו הוא כמו אותה בחורה שפגשת בקיץ אחד בדרום איטליה, היא אולי לא הייתה לבושה בעקבי מעצבים או בשמלת הוט קוטור אבל היה לה חיוך מבריק, יושר בעיניה ואתה יודע שאמא פשוט תאהב אותה.

הבריכה המקורה

אחרי ארוחת הצהריים יצאתי לטיול ארוך לאורך החוף כדי לחקור את המבצרים הישנים שהציעו נופים עוצרי נשימה של המפרץ הערבי. כדי לשרוף כמה ממיליון הקלוריות שירשתי, באדיבות השף אלפונסו, הגעתי לחדר הכושר ויצאתי לשחות בבריכת השחייה המקורה. האם ציינתי שבמלון שלוש בריכות, שתי בריכות חיצוניות, שמרגישות שהוא מקרר בכדי לעזור לכם להתקרר אחרי הליכה ארוכה בחום המדברי ובריכה מחוממת מקורה, מושלמת לאחר חדר הכושר. לפני שידעתי זאת, השמש שקעה והרגשתי נקצנית, מוכנה לקבל מוסד הודי שמנוהל על ידי השף מהיפאל סינג. שוב, והפעם, באופן לא מפתיע, הקבוצה הגיעה מהודו. ארוחת הערב התאימה למהרג'ה, עם קבבונים שונים, עוף חמאה, לחם נאן (מצרך הודי), אורז ביראני וקארי דגים מקראלה. מה שמאוד אהבתי במסעדה הזו היה שהיא השפיעה מכל רחבי הודו לעומת מדינה אחת בלבד.

נירוונה

נירוונה

למחרת בבוקר אחרי ארוחת בוקר קלילה אך מגשימה, יצאתי לשחייה בבריכה הראשית לפני שעצרתי ליד קנטינה קאלו מה שהיה אמור להיות ארוחת צהריים מקסיקנית אותנטית שעוצבה בקפידה בידיו המחוננות של השף סזאר דה ליאון טורס. לאחר שנסעתי כמעט בכל מקסיקו במסעותיי, אני חייב להודות שהציפיות שלי היו די גבוהות למרכיב ה"אותנטי "בחוויה זו. עם זאת כשנכנסתי פניתי, הופתעתי לגלות שכולם בצוות הם מקסיקנים. החלפנו סיפורים על זמני במקסיקו והם נתנו לי כמה טיפים לטיול לטיול הקרוב שלי בטולום. היה מקום מקסים ומקסיקני למקום ולאוכל, הוא היה אותנטי באמת. התחלנו בגוואקמולי (ברור!), ועד מהרה השולחן היה מלא בכל דבר החל מפלוטות, לאנסלטות, טורטות ולוח דגימה של פרילדה קאלו שהוא בשר צלוי - בסגנון מקסיקני.כמה מאוחר יותר של מרגריטה מצאתי את עצמי חוגג בצ'ורוס הכי טעים שהיה לי בכל מקום מחוץ למקסיקו. הם טוגנו לשלמות וזווגו עם רוטב טבילה ביתי מבושם של חלב מרוכז. כדי להוסיף את החוויה הפנטסטית, הצוות הציע לי סדרת הצעות בכתב יד שהונחו בצורה גאונית בבקבוק יין, שהתעקשו שאצטרך לשבור כדי לגלות. זו באמת הייתה אחת המתנות המהורהרות ביותר שקיבלתי במהלך מסעותיי.

את שארית אחר הצהריים ביליתי בשקט ובשלווה של הטרקלין המנהלי בהדבקות בקריאה. כשהשמש שוקעת, הסתכלתי מבעד לחלון הקומה השביעית ולגמתי כוס שמפניה, תפסתי יופי של שקיעה בחריין. בעולם בו כל כך הרבה מלונות יוקרה מתגאים בתאורת מצב רוח, בכורסאות רוטטות וכמה מטוסי מקלחת שיש להם בחדר האמבטיה שלהם, מרענן למצוא מלון שמתגאה באיכות הליבה של האירוח - 'שירות כנה'.

הווילה: לצד הבריכה בלילה

הווילה: סלון

הווילה: חדר שינה

הווילה: חדר אמבטיה

בבוקר התשלום החלטתי לחצות את הלגונה שחיברה בין שני צידי הנכס בדרך הראויה. משכשוך באמצע הלגונה, רחבה של המפרץ הערבי שלפני, הייתה לי אפיפניה, הריץ-קרלטון, בחריין הוא לא סתם מקום לשהות בו - זה מה שהייתי קוראת לו הביתה.