ראיון: האמן ג'ולין לאי

ג'ולן ליי נולדה וגדלה בסינגפור (1980). כיום מתגוררת ועובדת בלוס אנג'לס. היא למדה ציור במכללה לאמנויות LASALLE, אז עיצוב גרפי באוניברסיטת קליפורניה, לוס אנג'לס (UCLA).

בשנים האחרונות ג'ולן ערכה תערוכות יחיד הן בסינגפור והן בלוס אנג'לס: 'Allegory' עם Galerie Sogan & Art, סינגפור, בשנת 2012, כמו גם 'After Midnight' ו- 'Play' עם Thinkspace מבוססת לוס אנג'לס. גלריית האמנות בשנת 2013 ו -2014 בהתאמה. היא גם השתתפה במספר ירידי אמנות עם Galerie Sogan & Art, כמו בסרט 'Nocturne: Art Stage Singapore SEA Platform' כחלק ממתקני Art 2014, Art Taipei 2014 ו- Art Stage Singapore בסניף שוב בשנת 2015, כמו גם ב- היקף הן במיאמי ביץ 'והן בניו יורק עם גלריית האמנות Thinkspace.

עבודות הבד והנייר של ג'ולין מוכרות בו זמנית ובעולם אחר, והופכות על ראשם הגדרות ופריטים יומיומיים לספר סיפורים רעננים ומלאי דמיון. יצירות האמנות של ג'ולין כוללות צוות של גיבורי נשים, המוצגות בצבעים עשירים ומעוררות חיים פרטיים לפרשנות הצופה. 

מה היה האתגר המשמעותי ביותר שלך עד כה כאמן?

לא כולם תופסים את מה שאמן עושה למחייתו כיותר מאשר תחביב. אני מוצא את עצמי ניגש לכל יצירה חדשה יותר עם משמעת ונחישות, מה שעזר לי להשיג את מה שהצלחתי להשיג עד כה.

מה משנה את היצירה שלך מחתיכה לחתיכה?

יש לי נטייה לשלב משהו שונה שעוד לא חקרתי בכל יצירה חדשה. אני חושב שהמהות של כל יצירה תהיה הנושאים שאני מעורר מתוך סיפורים מסקרנים שונים שאני נתקל בהם. הם משלימים עם נופים עירוניים מוכרים המסייעים למסגרת הנרטיב. לכל ציור חדש סט משלו של דמויות, סצנות ופנטזיות ייחודיות. 

הזכרת שמיתולוגיה סינית וצילומי אופנה הם ביניהם. מה הופך אותם למאגרי מידע עשירים כל כך?

סקרנתי את מקורותיו של כל מיתוס סיני. הסמיכות בין הלבוש למסגרות במאמרי מערכת האופנה היא גם מקור השראה מתמיד. 

לאילו מקורות השראה נוספים אתה הולך?

אין דרכים ספציפיות שאליהן אני הולך לקבל השראה. ניתן לבנות רעיונות מכל תוכן שיש לו איכויות מעצרות. בזמן האחרון אני מוצא את עצמי צופה באנימה ומבחין בפרטים שנראים דקים או ארציים, ובכל זאת ממלאים תפקידים כה חשובים בדגש על האווירה או על הצגת הרגשות של הדמות. 

הילל (תצוגה מפורטת), 2014, ג'ולין לאי

על איזה אמן אתה רואה השפעה מרכזית ביצירה שלך?

האווירה וההילה הרווחים בציוריו של אדוארד הופר מעוררים אותי, במיוחד 'סרט ניו יורק' (1939) אשר לוכד את רגע הטבילה של סדרן במחשבותיה שלה, בניגוד לטבילה של הקהל בזמן הצפייה בסרט. 

אתה משתמש במדיה החברתית כדי לשתף את התערוכות שלך, יצירות אמנות מוגמרות, סיקור עיתונות ואפילו העבודות שלך בתהליך ויצירתיות. לדוגמה, עבור הסדרה Allegory, אתה מספק את המיתוס הסיני שעומד מאחורי היצירות, כמו זה של מיאו שאן עבור 'הקצב'. מה המוטיבציה שמאחורי לעשות זאת וכיצד הם הרוויחו אותך כאמן?

אני אישית נהנה מהפוסטים התכופים של האמנים שאני עוקב אחריהם. עבודותיהם בעיצומן ופרסומי אורח החיים שופכים אור על הטכניקות וההשראה שלהם, אשר בתורם מציעים מבט על עמדותיהם ואישיותם. כשאתה רוכש יצירות אמנות אתה בעצם אוסף חלק מההיסטוריה של האמן. המדיה החברתית מספקת מקום לקהל רחב יותר ללמוד, להבין ולהתייחס לאמנים שהם מעוניינים בהם.

האם תוכל לספר לנו על החוויות שלך בעבודה עם גלריה סוגן ואמנות וגלריית Thinkspace? איך הם עזרו לך לפנות לקהלים שונים?

אחד הגורמים המרכזיים התורמים להצלחתו של אמן הוא מציאת גלריות שמעוניינות לקדם ולצמוח עם אמנין. שתי הגלריות איתן אני עובד גדולות בלב, אגרסיביות בשיווק ומחויבות לערב את אמניהן במופעים אוצרים חשובים וירדי אמנות בולטים במגוון ערים. ישנה גם תחושה של קשר משפחתי צמוד וסרוק שאני חולק עם סוגן וגם עם Thinkspace, שאני מאוד מעריך.

צ'רלי (תצוגה מפורטת), 2015, ג'ולין לאי

יש סצינות מיצירותיך שמזהים שהם מסינגפור, כמו בסדרה 'מגרש המשחקים' שהוצגה בפלטפורמת ה- SEA בשנת 2014: 'לוטוס' עם תחנת האוטובוס, 'טלפון שבור' עם בית הקפה, ו 'שוק לילה' עם השוק הרטוב. האם אתה מודע יותר לזהותך הסינגפורית שגרה הרחק מהעיר?

רק בימים שבהם אני נזכר בצלחת של אורז עוף ומגלה שכמעט בלתי אפשרי למצוא כזה שטעמו טוב כמו זה שבבית!

אני פשוט מודע מאוד לסביבתי בחיי היומיום ובמסעותיי. אני תמיד מחפש סטים מעולים לדמויות שאני מפברג בסיפורי.

יש כפילות וכפל של דמויות נשיות זהות ביצירות שלך, כמו למשל 'מיטוזיס' ו'טלפון שבור 'בהתאמה. האם אתה יכול להסביר את הכוונות שלך עם אלה?

להיות ילד יחיד בא עם מידה מסוימת של בדידות שהתרגלתי אליה. זמן משחק משמעותו לרוב היה צורך לשחק כמה תפקידים בבת אחת. אני חושב שהנוסטלגיה הזו ממשיכה להדהד בציורים שלי.

הופתעת מתגובות הקהל ליצירות האמנות שלך?

אני מופתע כל הזמן מההערות שאני מקבל על ציורי. לעתים קרובות אנשים רואים בהם דברים שלא הבחנתי בהם קודם. זה די מדהים בעיניי.

על מה אתה עובד כרגע?

תערוכת יחיד עם Thinkspace שמתרחשת בתחילת 2017 בלוס אנג'לס. הפעם, אתמקד בסדרה שתחקור את השלבים השונים של גיל ההתבגרות. זו תהיה מופע הסולו הראשון שלי הכולל גוף גדול בהרבה של יצירות, כך שאיני יכול לחכות לחלוק את כל העבודות שבוצעו עד כה תיעדתי.

בהתבסס על החוויה שלך כאמן, איזו עצה היית נותן לאמנים צעירים רק מתחילים?

להיות ממושמע. אני אוהב 'להיכנס ולצאת' כשאני עובד כדי שיהיה לי רשומה ממשית שאוכל להתייחס אליה. מעקב אחר זמן נותן מושג מהירותו של האדם ומספק תובנה כיצד יש להקדיש לשעות של מישהו. זה תרגול טוב לתכנון טוב יותר בכל מה שקשור למועדי הפרויקט ולהירשם לחלטות חדשות. כמו כן, השקיעו בספלי קפה טובים. 

קרדיטים לסיפור

טקסט מאת נדיה וואנג

סיפור זה הופיע לראשונה ב- Art Republik, במתכונת אחרת.