הליכה עם ז'אן-מארי אפריו בשדה החיים
גלריה אווה פרזנהובר מציגה את מופע הסולו הראשון שלהם עם ז'אן מארי אפריו והמבקרים מתבקשים לקחת בחשבון את אופיים המחזורי של החיים בזמן שהם מבצעים את החוויה הזו.
התחדשות היא מלבד חייה של כל אחד
כשאתה מסתובב בחלל הזה שעוצב בקפידה אתה מבחין בגימור הגולמי לעיתים קרובות ובמשטחים עמוסים מאוד על כל פסל, ומעניק לך תחושה שהאמן נמצא איתך, אתה חווה את המופע והוא אוצר אותך באופן אישי.
באמצעות פסליו, האובייקטים, התבליטים והמתקנים המרקמים והביטויים שלו, התהליך האמנותי של ז'אן מארי אפריו נוגע למגוון נרחב של אזכורים תרבותיים. ככל שהאזכורים התרבותיים שלו רחבים, שילוב החומרים שלו הוא רחב יותר, החל מגבישים מלח, בדים לזכוכית. עם זאת המדיומים העיקריים שלו הם קרמיקה ומתכות.
בתערוכה זו אור השמש נוגע באלומיניום יצוק כשאנחנו עוברים בשעות היום בסתיו. שדות חמניות ותירס מוטבעים על פני פני הירח הכל יכול כתזכורת שמימית לשינוי מחזורי בלתי נמנע. אבוד במסע בשלבי החיים, דמה במלואו ובריאותו של יבול טוב, מסביב לגבעולים הנבולים והקצוצים אשר די מהר יחזירו את החיים לשולחן רק במותו. המופע הוא תקופת מעבר, במסגרת הימים האחרונים של הקציר. אנו עדים לתירס שטוח על ידי האלמנטים, המלווה באופן סמלי ומובהר על ידי המטבעות של שרון המונחים מעל עיניהם של פנים מפוסלות. אפריו בוחן כיצד המוות מתרחש פתאום, אך יחד עם זאת סוף החיים הם מצב מבורך והכרחי, על מנת ליצור ולהעשיר חיים חדשים.
יכולתו האמנותית אינה ניתנת לערעור כשאתה רואה את העלים בצורת הלב של החמניות ממלאים את תפקידם של ווטוס לשעבר, כאשר עלי הכותרת שלהם נסוגים ומפנים את מקומם לזרעים המסודרים בתבניות פרקטליות. כמו גם עצי הברוש, הנושאים את משקל המרחב שבין חיים למוות, אדמה ושמיים, ומציגים את צלליותיהם בחינניות כמו שהם רודפים.
האנלוגיה הנהוגה בעבודתו של אפריו אינה נצחית. הקסם של תערוכה זו ניתן לזיהוי על פני תרבויות ואינו מוגבל בתרבות הפופ. לכל הגילאים המופע הזה הוא כזה שנהנה ממנו. זה מעורר תחושה של נחמדה לעצמנו, כי כל הדברים באים והולכים. מבחין בסופו של דבר, כל מה שאנחנו עושים זה לגדל חיים חדשים אבל מה שאנחנו מלמדים שחיים חדשים הם תוצאה של עצמם.
למידע נוסף בקר באתר www.presenhuber.com