מה למדתי על עצמי מתוצאות בדיקת ה- DNA שלי?
מה למדתי על עצמי מתוצאות בדיקת ה- DNA שלי?
לא מזמן הייתי די ברור מי אני, מבחינה תרבותית לפחות. המשפחה שלי איטלקית, דרך דרכה. אנחנו אוכלים פיצה ופסטה כמו שהיא הייתה אמורה לאכול. אנו צועקים זה על זה כמו איטלקים טיפוסיים. כולנו מעורבים יתר על המידה בחייהם של זה. היה משהו בזהות תרבותית פשוטה. אבל מאז נודע לי
הגישה שלי הייתה יותר ממעט תמימה.
התנגדתי לביצוע בדיקת DNA של שושלת שנים, כי חשבתי שזה יהיה בזבוז של זמן וכסף. אולי הייתי מוצא שבריר של אחוז הילידים אמריקאים, אבל כל השאר יהיה פשוט.
עם זאת, בסופו של דבר שוכנעתי לנסות מבחן. מצאתי את זה שהכי מתאים לי - ובדוק כאן מי מתאים לך - ושלחתי את הדגימה שלי. כעבור שבועיים זה פוצץ את דעתי ואילץ אותי לבחון מחדש הרבה מהנחות הבסיס שלי לגבי עצמי ושל העולם.
מורשת תרבותית מול DNA
אני הולך להקדים את זה באומרו שלא משנה מה, אני עדיין איטלקי. ברמה התרבותית, כך גדלתי וככה המשפחה שלי מזדהה. תוצאות ה- DNA שלי לא יכולות לשנות את זה, ואסור להם. עם זאת הם יכולים להרחיב את דעתי.
מסתבר שלא רק שאני לא 100% איטלקי, אלא שאני קצת יותר מ 50%. השאר? ובכן, ישנם גנים אסייתיים, ספרדים, אמריקאים ילידים ואחוז קטן מערב אפריקה.
מה המשמעות של זה בשבילי
מעולם לא ראיתי את עצמי דעות קדומות, מכיוון שגדלתי במשפחה מאוד פתוחה, עם קבוצה מגוונת של חברים ושכנים. אבל גיליתי שאני לא חסין מפני אפיון לפי סטראוטיפים. כשהתחלתי לחשוב על תרבויות אחרות ביחס לעצמי, הבנתי שיש לי השקפה פשטנית על תרבויות אחרות. ובכן, תרבויות שאינן "אחרות" בכלל.
יש לי חבר הומו שתמיד אומר לי שאני נועד להיות קצת הומופובי לכל חיי. הנימוק שלו הוא זה - כל ההומואים, עצמם, נאבקים בהומופוביה מופנמת, אך נאלצים להתעמת איתה. מכיוון שלעולם לא אצטרך להתעמת עם זה כל כך עמוק, לעולם לא אתגבר על זה כמו שעושה הומו.
עכשיו, אני לא אומר שאני יודע שום דבר מהמאבקים של אסייתים, אמריקאים ילידים ואפריקאים! לא גדלתי שהוגדר על ידי צבע העור שלי ומעולם לא הופללו אותי בגלל זה. עם זאת, מה שאני כן יודע זה, לאחר שהתבקשתי להעמיק מעט יותר בעמדותי, מצאתי את עצמי רוצה. אני לא השוויונית המושלמת שחשבתי שאני, ובלי להכניס לזה עבודה, לעולם לא אראה באמת את כולם כפי שמגיע להם שיראו אותם.
כל זה מבדיקת DNA?
בדיקת DNA נראתה כאילו מדובר בפעולה מיותרת ומפנקת את עצמה. אבל בסופו של דבר זה אילץ אותי להביט כלפי חוץ. הייתי צריך להתחיל לחשוב על אחרים, כי הבנתי שהם לא כל כך "אחרים". אני ממליץ על כולם. זו באמת הייתה חוויה פוקחת עין.