ראיון: הקולנוען K Rajagopal

קולנוע המסע K Rajagopal (ראג'ה) השתלט על פרק הזמן של כמעט שלושה עשורים מזכיר לנו כי הקולנוע לא תמיד פועל על מנוע קיטור ובמקום זאת יכול להיות חוויה אישית יותר שלוקח זמן להתבגר ולהתפתח. רג'ה הכה לראשונה בזירת הקולנוע המקומית כשזכה בפרס חבר השופטים המיוחד בטקס פרסי מסך הכסף הבינלאומי בסינגפור שלוש שנים ברציפות עם סרטיו הקצרים 'I Can't Sleep Tonight' (1995), 'The Glare' (1996) ו- 'היעדרות' (1997).

במהלך השנים, בזמן שהיה עוסק גם בעבודות תיאטרון וטלוויזיה, הוא היה משוטט בחזרה לסצנת הקולנוע עם סרטים קצרים חדשים אשר יאריכו את חקר סוגיות כמו זיכרונות, זהות ועקירה. שיתופי פעולה כמו 'פרויקט שבעת המזל' ו'7 אותיות ', שם היה אחד מכמה במאים שהכין סרט עלילתי אומניב, החזירו את ראג'ה לעובי הקורה של הסרטים שפקד את סינגפור בעשור האחרון.

סוף סוף השלים את סרטו העלילתי הראשון 'ציפור צהובה' בתחילת 2016. הסרט התמודד בפסטיבל קאן השנה בפרס Camera D'Or על הופעות של עלילת סרטים עלילתיים ואף הוקרן באותו קטע La Semaine de la Critique של הפסטיבל. (שבוע המבקרים הבינלאומי). סיפור הסרט פשוט - אדם ששוחרר מהכלא לאחר שמונה שנים מנסה להתחבר שוב לחיים ולמשפחתו - בדיוק כמו שראג'ה אוהב שתהליך הקולנוע שלו יהיה. רג'ה חווה מחדש את המסע הזה עם ארט רפובליק, בראיון.

מאחורי הקלעים של ציפור צהובה

מה מסמל 'הציפור הצהובה' בכותרת הסרט?

הרעיון הגיע מאמי. היא אמרה פעם, אם אתה רואה ציפור צהובה, זה אומר שתפגוש מישהו נחמד או תשמע חדשות טובות. זה עלה לי לראש כשכתבתי את התסריט. הרגשתי שזה מייצג את הסיפור שסיפרתי.

איך הרעיון לסרט נוצר?

קראתי את 'הזר' מאת אלבר קאמי על אדם שנמשך לרצח ומאוחר יותר נידון למוות. הרגשתי שהתייחסתי לשאלות הנוגעות למוסר שהועלו בספר, כמו מה נכון ולא נכון, מי אומר אם אתה צודק או לא בסדר או איך אתה חי את חייך. 'הזר' עצמו מושפע גם מספרים אחרים כמו 'פשע ועונש' ו'הערות מהמחתרת 'מאת פיודור דוסטויבסקי. אז ספר אחד היווה השראה לשני והרגשתי שיש המון קשרים מעניינים מסופר אחד למשנהו, שמצאתי משכנעת.

לאור מה שקראתי התבוננתי בהקשר של סינגפור ובחנתי את רעיון הניכור. כידוע, הסרטים שלי תמיד היו על ניכור, עקירה, על המיעוט, אז כל הרעיונות האלה התאגדו בצורה ככה וככה התחלתי לכתוב את התסריט.

מה התהליך שלך בתסריטאות?

התחלתי לכתוב את הסיפור, ואז פירקתי אותו לסצנות שונות וניסיתי לחבר ביניהם. עבדתי גם עם ג'רמי צ'ואה, שהיה משתף הפעולה שלי בפיתוח התסריט. היינו מדברים את הקלעים והייתי משתף אותו במה שאני רואה בכל סצינה ומה אני חושב שהדמויות השונות היו אומרות. לאחר שהחליט על אופן קביעת הסצינות השונות, הוא יעזור לכתוב זאת במילים.

היה לך תסריט מלא בשלב בו התחלת להפיק?

כן, למעשה היו לי 10 טיוטות. היינו זקוקים לתסריט כיוון שאנחנו חיפשנו את המענקים. עם התסריט הראשוני שלי, הוזמנו למגרש בתוכנית L’Atelier בסינפונדציה עם 15 במאים נוספים. הצגתי את התסריט שלי בפני אנשים רבים ואחד מהם שקרא אותו הפך בסופו של דבר למפיק המשותף שלי מצרפת. הצגנו גם את התסריט שלנו לסינמה דו מונד, קרן הקולנוע העולמית. אז שוב עברו הרבה זוגות עיניים.

מאחורי הקלעים של ציפור צהובה

צוות השחקנים שלך הוא תיק מעורב למדי, כשהמובילים הם שחקן מקומי ושתי שחקניות מוכשרות מאוד בחוגים שלהם, הואנג לו וסיימה ביסוואז. איך מצאת אותם?

לתפקיד חן חן, הזונה שנקלעת בסיבה בסרט, הייתי זקוק לשחקנית מקצועית שפעלה בסרטים בעלי אופי עצמאי יותר וקיימתי אודישנים רבים. נתקלתי בהואנג לו אחרי שצפיתי בה בסרטים כמו 'עיסוי עיוור' ו'הר עיוור '. היא למעשה שחקנית קולנוע בולטת שבמאים עצמאיים רבים אוהבים לעבוד איתה ומופיעה במספר רב של סרטים עצמאיים בעשר השנים האחרונות. אז פשוט שלחתי לה את התסריט שלי ואני זוכר שהואנג לו חזר להגיד לי 'אני הציפור הצהובה'. זו הייתה תשובתה.

באשר לסיימה ביסוואז, היא תמיד הייתה מאוד בררנית בפרויקטים הקולנועיים שלה. הטענה הגדולה ביותר שלה לתהילה הייתה 'מלכת השודדים', שביימה שחר קפור בשנת 1994. היא פעלה במספר סרטים הוליוודיים והיא גם שחקנית תיאטרון. אצל סיימה היא תמיד מחליטה בליבה, והיא הרגישה שהיא מזדהה עם הסיפור. אז היא גם עלתה על הסיפון.

שמעתי שגרמת לסיווה, השחקן הראשי, לישון ברחובות כדי להתנות אותו לתפקידו. האם תוכל לשתף יותר על ההרפתקה הקטנה הזו?

כן, "הוצאתי" אותו ברחובות במשך שני לילות שבהם אסור היה לו לחזור הביתה. בעיקרון הוא חנה בבלוק ה- HDB בו צילמנו, ישנו על קרטון. רציתי שהוא ירגיש בנוח בתפקיד. אם הוא היה נכנס לתפקיד קר, זה היה קשה.

כמו כן, לסיבה היה איתי תהליך עבודה שונה משאר חברי הצוות. לא הראיתי לו את התסריט אלא רק הזנתי אותו בחלקים.רציתי שהוא יגלוש לתפקיד מבלי שתצטרך לתכנן או לצפות יותר מדי וזה היה אפשרי גם כי הדיאלוג היה מינימלי בתפקידו. הרגשתי שחשוב שהאפיון שלו יתגלה באופן אורגני כי ככה הם החיים - אנחנו אף פעם לא יודעים מה יקרה לנו בשעה הבאה.

הבמאי K Rajagopal עם Siva במהלך ההפקה

הטריילר של הסרט חושף חלק ניכר מהסיפור שמתגלה ביער, האם היית יכול לשתף, בלי לספק ספויילרים, את המשמעות של זה בסרט?

עבורי חלל היער הוא מטאפורה בסרט. המחצית הראשונה של הסרט די קלסטרופובית מכיוון שהיא מוגדרת באזור העיר עם מרחב מחיה צפוף מאוד. אז לעומת המחצית הראשונה בה הכל קונקרטי ומוגדר, המחצית השנייה מתרחשת בחלל מוגדר יותר עם מים ועצים. בסיפור, Siva מתבקש לעזוב את ביתו על ידי אמו שלו, ולכן יש כוח שמרחיק אותו מבית הגידול הטבעי שלו למקום שאינו ידוע. יש למעשה גם סצנה בה מישהו מהסוכנות הלאומית לסביבה בא לירות בציפורים מהעצים במעין ויזואליות במקביל למה שסיווה חווה.

ברצוני להוסיף כי ההחלטה לירות ביער קמה למעשה מאילוצים. זה לא היה אמור להיות, אבל בסופו של דבר הרגשתי שזה התגלה טוב יותר לסרט.

מאחורי הקלעים של ציפור צהובה

איזה משוב קיבלת עד כה מהקהלים?

למעשה, הסרט התחיל לטייל במעגל פסטיבל הסרטים. אחרי קאן, זה עבר לפסטיבל הסרטים הבינלאומי של פוסאן בדרום קוריאה ולפסטיבל הסרטים הבינלאומי למרידיאן הפסיפית בוולדיווסטוק, רוסיה. קיבלנו גם הזמנות למספר פסטיבלי קולנוע אחרים ברחבי העולם.

הייתי אומר שראיתי קשת שלמה של תגובות לסרט שלי. בשיחה עם אנשים בקאן, חלקם ממש אהבו את זה בעוד שאחרים מצאו שהוא אינטנסיבי וחשוך מדי. יש שהעירו שהסרט 'בלתי נפרד' באופן שהוא אוחז בך ולא מרפה.

אחת התגובות הבלתי נשכחות שהיו לי הייתה מגברת יפנית בקאן. היא ניגשה אלי אחרי שצפתה בסרט והתחילה לבכות. היא אמרה שהיא הזדהתה עם דמותה של סיבה מכיוון שהיא גם הייתה במסע הזה בניסיון למצוא קשר עם אנשים והיא מרגישה עקורה מאוד, גרה בצרפת. הסרט עוסק בחיפוש אחר מה שנכון לך וזה דיבר איתה. למעשה ישבתי איתה, לא כדי לנחם אותה, אלא לשמוע אותה מדברת את לבה, אף כי איזושהי משמעות הלכה לאיבוד באנגלית המטופחת שלה (היא רהוטה יותר בצרפתית) וחשבתי שזה רגע ממש יפה.

הואנג לו גם שיתפה כי בכתה לצפות בסרט מכיוון שהיא הזדהתה עם אופיו של דמותה בחתך הסופי כמו גם בשפת הסרט. למרבה המזל היא גם העירה שהמנדרינית המדוברת בסרט הייתה אותנטית למדי!

מה לדעתכם האתגרים הגדולים ביותר לעשיית קולנוע בסינגפור?

מבחינתי האתגר האישי שלי היה תמיד בפיתוח תסריט מלא. לפני כן עשיתי כמה סרטים קצרים וביים לטלוויזיה. בעבודות טלוויזיה יש בדרך כלל סגנון סטנדרטי מסוים, למרות שלפעמים אנו מנסים להעביר משהו קצת יותר מחוץ לקופסה. לסרטי הקצר הקודמים שלי לא היו לי תסריטים. לעתים קרובות זה היה תהליך מאוד אינסטינקטיבי ויכולתי לבצע אותם יחסית מהר.

זה שונה כשמדובר בסרט עלילתי, ובמופע הבכורה בו. זו בהחלט אחריות גדולה יותר. העובדה שזה הראשון שלך, בסופו של דבר נכנסתי קצת לקשר, אולי בגלל לחץ מסוים שהפעלתי על עצמי. ואז הבנתי שזה לא עובד לי. הייתי זקוק לזמן לחשוב על הסיפור. אז בסופו של דבר לקח לי שלוש שנים לחדד את התסריט. רציתי להיות מאוד בטוח שזה הסיפור שהייתי הולך לספר. אמנם האתגרים של הפקה, עבודה עם שחקנים וטכניים תמיד קיימים, אבל זה היה עבורי האתגר העיקרי - עליכם להיות בטוחים בסיפור שתרצו לספר.

כמובן שהיו גם אתגרים אחרים והתעשייה לא בוגרת. אבל מבחינתי ידעתי ש"ציפור צהובה "נועדה להיות סרט פשוט ולא התכוונתי שזה יהיה יותר. זה היה משהו מאוד קרוב לליבי ולא רציתי למהר ולהתייחס אליו כאל פרוייקט. עבורי הקולנוע הוא תמיד משהו מאוד אישי. אני צריך להיות במסגרת הנפש והמרחב הרגשי הנכונים בכדי לעשות זאת.

איזה סוג של דלתות נפתחו עבורך מאז השלמת 'ציפור צהובה'?

אחד הדברים הטובים ביותר שעלו מהמסע הזה היה היכרות עם משתפי הפעולה שלי והזדמנות לעבוד איתם. הייתי אומר שהפגישה שלי עם קלייר ליימארד, המפיקה שלי בצרפת, באמצעות תוכנית L’Atelier בסינפונדציה הייתה נקודת המוצא של שיתופי פעולה רבים אחרים. למשל, היא הכירה לי את מעצב הצלילים והקולוריסט. כשפגשתי אותם לראשונה, פשוט ידעתי שהם האנשים הנכונים לעבוד איתם. הם לא התעניינו רק בטכניקות של יצירת הסרט. הם ממש התעניינו בליבת הסיפור, ברגשות ובדמויות. אפילו בפוסט-ייצור נהנתי מאוד מתהליך העבודה מכיוון שאיש לא התייחס אליו כאל עבודה. יצרתי כל כך הרבה חברים טובים ואני עדיין בקשר איתם.

בסינגפור, אני בר מזל גם שפגשתי כמה משתפי פעולה טובים. עם השלמת הסרט הוזמנתי על ידי אנשים רבים לקחת כאן פרויקטים נוספים של סרטים. כל כך, ללא ספק, הרגשתי תחושה מסוימת של הכרה, ואני רואה כל הזדמנות שהגיעה בחיוב. כלומר, אתה אף פעם לא יודע מתי הם יבואו שוב.

מילים מאת SK Sing

מאמר זה פורסם ב- Art Republik.