תערוכות תכשיטים בהונג קונג: ואן קליף וארפלס מציגים קטעי בעלי חיים בהשראת ארון נח

קליפים של פילים, © ואן קליף וארפלס

פילים, שועלים וטווסים הם רק חלק מבעלי החיים שעוצבו ליצירות תכשיטים גבוהות ומעודנות של ואן קליף וארפלס באוסף שישים שנקרא 'L'Arche de Noé racontée par Van Cleef & Arpels', או תיבת נוח כפי שסיפר ואן קליף וארפלס. הם יופיעו במיצב מיוחד בחברת אסיה בהונג קונג בין התאריכים 10 עד 26 במרץ 2017.

קטעי העיטור המקושטים באוסף לוקחים השראה מציורו של יאן ברויגל הזקן לסיפור ארון נח, 'כניסת החיות לתיבת נוח' (1613), המציג התקהלות של בעלי חיים ביער קרחת יער ליד נחל. . על פי מוזיאון ג'יי פול גטי בו שוכן הציור, בשנת 1609, מונה ברויגל לצייר בית המשפט של הארכידוכס אלברט ואשתו האינפנטה איזבלה, שבנתה מנז'ה בבריסל, המאוכלסת בחיות אקזוטיות מכל העולם. האמן הצליח אפוא להתבונן בהם באופן אישי, ולעבד אותם בציורו.

יצירת מופת זו הייתה נקודת המוצא של האוסף הזה Van Cleef & Arpels, שיש בו מסורת של פרשנות מחודשת של התייחסויות תרבותיות בשפה הייחודית שלה. ניקולאס בוס, נשיא ומנכ"ל חברת ואן קליף וארפלס, אומר כי "המייסון יוצרת לעתים קרובות דיאלוג בין זהותה ומורשתה מצד אחד, לבין נושאים היסטוריים רחבים והתייחסויות מתחומי תרבות אחרים."

קליפים סנאים, © ואן קליף וארפלס

'לארה דה נאה' הוא עדות ליצירתיות ויצירתיות של ואן קליף וארפלס. כל זוג קליפים מעוטרים בערוץ הוא נרטיב מורכב בפני עצמו. שני סנאים משפשפים אף על גבי אופל לבן בצורת ביצה בגודל 46 קראט, כאילו בתוך שמחה על הונם של חיפוש האוצר. ג'ירפה תולה את ראשה מעט כל כך, בעוד שבן זוגה מביט בהגנה אל המרחק, כביכול מתכנן את המהלך הבא שלהם, גופי הזהב הוורודים שלהם שופעים בתכשיטים על הנקודות האופייניות להם. ואז יש את שפיריות הטיסה, האחת כוללת טורמלין חתוך כרית בגודל 2.28 קראט והשנייה מציגה גרנט של 3.27 קראט. הפרטים בקליפים הם יוצאי דופן, והמינרלים והאבני חן השתמשו מהממים.

בעוד שרוב בעלי החיים מופיעים בזוגות משלימים, לרוב בקליפים נפרדים, מספר על קליפים יחודיים כמו ציפורניים נקבה על ענף בודד, ואפילו בשלישייה עם משפחת הקנגורו בה האם מחזיקה קטן בכיס, ישנם יצורים מיתיים שנוצרו כיחידים: פגסוס, עוף החול וחד-הקרן. קליפ החד-קרן, למשל, הוא מראה שובה לב, כאשר ראשו קמור בחינניות לעבר גבו, פרסותיו בצעדים אמצעיים וזנבו המפנק הארוך מכורבל קדימה. היופי המלכותי, שנוצר מזהב לבן ואדום, מציג יהלומים עגולים, אזמרגים חתוכים מרקיז, ספיר חתוכים בבגט, טורקיז וסביורי ™ Mystery Set.

קליפים של קנגורו, © ואן קליף וארפלס

קליפים דביבון, © ואן קליף וארפלס

קליפ פגאסוס, © ואן קליף וארפלס

קליפ של פיניקס, © ואן קליף וארפלס

קליפ חד קרן, © ואן קליף וארפלס

כדי לשפר את ההנאה של הציבור ממוצרי התכשיטים היפים הללו, הזמין ואן קליף וארפלס את התיאטרון והאמן החזותי האמריקני רוברט וילסון ליצור את החוויה האמתית. וילסון עבר קריירה מפוארת שחצתה תחומים אמנותיים רבים, מתיאטרון ואופרה וכלה בציורים ופסלים. הוא זכה לשבחים רבים, כולל אריה הזהב של הביאנלה בוונציה ופרס אוליבייה. בדבריו על עבודותיו על התסריט עבור ההתקנה, הראשון שלו בעולם התכשיטים הגבוהים, ווילסון אומר, "ממלכות הילדות, הספרות ובעלי החיים תמיד ריתקו אותי, ובכל זאת לא שאבתי מהן הרבה השראה לעיצוב התרחיש הזה. אני מעדיף לתאר את זה כמסע לאורך נופים חושיים, כמו טבילה מופשטת וחסרת מפוארים לאגדה. "

עם הכניסה למתקן, שהוצג לראשונה בפריס במלון ד'אברו בספטמבר 2016, נמשכת העין אל מרכזו האחורי של החדר בו מושעה שלד מואר של סירה מואר, מוקף בסרטון מקיר לקיר. מסכים על הקירות המציגים דימוי גלים של הים הרגוע, מחיים את מעבר ארון נח. מבחר של 40 בעלי חיים משובצים נראים צפים בארגזי זכוכית קטנים המונחים סביב החדר. ברקע, המדיטטיבי 'שפיגל im שפיגל' המדיטטיבי של ארבו פרט - או 'מראה במראה' - מנגן על לולאה, שיופרע על ידי רעש הרעם ואחריו גשם כבד לפני שהוא נעצר פתאום לחזור אל הרגיעה מוזיקה.

שיתוף הפעולה בין ואן קליף וארפלס עם רוברט ווילסון, שניהם מייצגים את הסטנדרטים הגבוהים ביותר בתחומם, מגיש חוויה קסומה שיש להתקיים במתקן 'לארשה דה נוע' לכולם.

ארט רפובליק שוחח עם רוברט ווילסון כדי ללמוד יותר על ההתקנה שלו ל- L’Arche de Noé racontée par Van Cleef & Arpels ב- Society Asia Hong Kong.

מה גרם לך להגיד כן לפרויקט? לאילו ציפיות היו לך?

אמרתי כן כי זה משהו שמעולם לא עשיתי בעבר, אז זה היה סוג של אתגר. הסתובבתי כשהתבקשתי לעשות את הפרויקט לראשונה והלכתי לחנויות תכשיטים, ו ... סלח לי, אבל זה היה כל כך משעמם. היה קשה מאוד לראות את התכשיטים. זה היה עסוק מדי או רועש מדי או משהו, ולכן חשבתי, איך אוכל לראות את החיות הקטנות והמעוטרות האלה? איך צריך להראות החלל? איך זה צריך להישמע? איך האור צריך להיות? התחלתי שם.

צילומי תערוכה של 'L'Arche de Noé racontée par Van Cleef & Arpels' במלון d'Hèvreux בפריס, צרפת, בין התאריכים 3-26 בספטמבר 2016. תמונה באדיבות ואן קליף וארפלס.

מה היו הרעיונות שהיו לך להתקנה?

רציתי ליצור סביבה די רגועה, וחשבתי על השיטפון הזה, גוף המים הגדול הזה, סירת בעלי החיים הזו. מאוד מוזר שהיו זוגות של בעלי חיים, אז התחלתי לחשוב על המספר השני: יש לנו שניים, וזוג הוא אחד, אז זה לא אחד פלוס אחד שווה לשניים, אלא שני שווה אחד, וכך יש לך את זה מוסיקה שאתה שומע ברקע שהיא מדיטטיבית ורגועה, אבל יש רעם שהתפרץ, כך שיש פערים. זו הייתה דרך לבנות צליל במרחב. רציתי שתהיה סביבה רוחנית של אור, אבל זה מופרע על ידי משהו אפל. חשבתי על המסע הזה, התיבה הזו, לתאר במקרא. לא ראיתי בזה סיפור דתי, אלא יותר סיפור רוחני. ואני חשבתי במקור לבנות ארון גדול או סירה והיית נכנסת אליו וזה פשוט נראה בסדר. אז, אתם רואים במיצב זה כאן סירה קטנה מאוד, והחיות המעוטרות הללו הן כמעט כמו ניווט, כמו כוכבים בתרשים סביב החדר. ואם אתה חושב על ארון נח, סוג השיטפון, ים המים העצום של מים, זה רק הכתם הקטן הזה, אלוהים מסתכל עליו, אז כל הדברים האלה הם חלק מבניית החלל.

איך אתה משלב את חוויית העבר שלך, בהתחשב בעבודה שלך בתיאטרון, בעיצוב ובהפקה, ומתרגם אותה למשהו בקנה מידה קטן בהרבה עם התקנה זו?

זה קשור לאותם דאגות. איך מתחילים? מה הדבר הראשון שאני שומע? מה הדבר הראשון שאני רואה? מה הדבר השני? מה הדבר האחרון? וכך החלטות הזמן והמרחב שאתה מקבל, ובין שאתה עושה תערוכה, אופרה, או בלט או תיאטרון, זהו אותו רעיון של בניית מחשבות. קיבלתי את ההחלטה לעשות חלל שהיה רגוע מאוד, שאיפשר לי להסתכל מקרוב על התכשיטים האלה. אבל גן עדן לא יכול להתקיים בלי גיהינום. יש לך שתי ידיים, אבל יש גוף אחד, שני צדדים של המוח, אבל יש מוח אחד, אז זה עובד עם הדואליות הזו כאחת, וזה אותו דבר בין שאתה עושה אופרה או מיצב.

צילומי תערוכה של 'L'Arche de Noé racontée par Van Cleef & Arpels' במלון d'Hèvreux בפריס, צרפת, בין התאריכים 3-26 בספטמבר 2016. תמונה באדיבות ואן קליף וארפלס.

צילומי תערוכה של 'L'Arche de Noé racontée par Van Cleef & Arpels' במלון d'Hèvreux בפריס, צרפת, בין התאריכים 3-26 בספטמבר 2016. תמונה באדיבות ואן קליף וארפלס.

עשית הרבה דברים שונים על פני ז'אנרים שונים. האם אי פעם הרגשת שקורה יותר מדי, או שזו דרך מעוררת השראה עבורך?

אני לא חושב על עבודה שזו עבודה. אני חושב שזו דרך חיים. אני לא חושב טוב, בסדר, עכשיו, אני הולך להתעורר בבוקר ואני הולך לעבוד ואז אני הולך לחזור הביתה, אני מפסיק לעבוד ואני הולך להפעיל את הטלוויזיה, לשרוט את הכלב ולאכול משהו ואז אני הולך למיטה. בעיניי לחיות זו דרך להיות ולחשוב, וזו העבודה שלי. אני לא רואה כל כך הרבה הבדל בין העבודה שלי לבין החיים שלי. הכל חלק מדבר אחד. זה לא כאילו אני הולך למשרד ואז אני הולך הביתה וזה נגמר. אז מישהו שאל אותי אתמול האם אתה חושב בכלל לפרוש? כל עוד אני חי, אני חושב, אני עובד או ... אני מניח שהייתי פורש אם אני כבר לא נושם, אבל עד עכשיו לא הפסקתי.

עם ההתקנה, אתה משלב מולטימדיה כדי ליצור חוויה רב חושית זו עבור הקהל. יש לך אורות, יש לך צלילים, יש לך מסכי ההייטק האלה. מה אתה חושב על טכנולוגיה וחשיבותה בעזרה לספר את הסיפור הזה?

כן בטח. אני חושב שכשאנחנו נעשים מכניים אנו הופכים לחופשיים, ואולי נלמד לרכוב על אופניים, ובפעם הראשונה שאתה מנסה את זה, זה מסורבל, אתה מפחד ליפול, אולי ליפול, אבל אחרי זמן מה אתה יכול לרכוב על אופניים ואתה לא צריך לחשוב על זה. זה אוטומטי, כך שאני חושב שזה חופש. יש לי חברה שהיא רקדנית בלט, ושאלתי אותה לפני זמן מה כמה בלטים היא מכירה. היא אמרה בערך 80. ביקשתי ממנה בלט אחד מה היא עושה ברגע מסוים והיא אומרת שאין לה מושג, אבל כשהיא עושה את זה היא יודעת, כי הזיכרון נמצא בשריר שלה, וזה משהו אוטומטי . אז הנפש היא שריר. תמיד אהבתי כשאנדי וורהול אמר, "אני רוצה להיות מכונה". לפעמים אנו חוששים שהטכנולוגיה תהפוך למכנית, אבל אני חושבת שזה חופש. אמי הייתה מאוד מאוד טובה בהקלדה; היא הקלידה במהירות רבה. היא אמרה שהיא אוהבת להקליד כי זה נתן לה זמן לחשוב.

צילומי תערוכה של 'L'Arche de Noé racontée par Van Cleef & Arpels' במלון d'Hèvreux בפריס, צרפת, בין התאריכים 3-26 בספטמבר 2016. תמונה באדיבות ואן קליף וארפלס.

מה הדבר האחד שאתה חוזר אליו שוב ושוב כשאתה עובד?

כשאתה יוצר בניינים, כאדריכל, זה הכל אור, ואיך להכניס אור, ודברים על סאונד. רוב האדריכלים אפילו לא שוקלים צליל. לפני שש שנים נסעתי כמעט חודשיים לאמריקה הלטינית, צפון אמריקה, ברחבי אירופה, המזרח התיכון והמזרח הרחוק, לבתי ספר לאדריכלות. וזה היה מזעזע, ממש מזעזע, שההסתכלות על עבודת התלמידים כמעט אף אחד מהם לא התחיל באור. זה אמור להיות הדאגה הראשונה: כאדריכל אתה מתחיל באור. בלי אור, אין מקום ואני עובד בתיאטרון וזה מזעזע שאנשים עושים את התאורה שבועיים לפני הבכורה. אני מתחיל באור. זה הדבר הראשון שאני עושה. השחקנים שם, אבל אני עובד על האור, והאור היה יוצר את החלל, ואז אתה יכול להחליט מה לעשות בחלל, והאור ישנה לחלוטין את החלל. האור, כפי שאמר איינשטיין, הוא מדד כל הדברים. בלעדיו אין שום מקום. אז התחל עם אור.

* גירסה של מאמר זה מופיעה ב- ארט רפובליקהנושא 'קרוסאובר' של מר-מאי.

מידע נוסף באתר vcaarchedenoe.hk.