מעצב הפירמידה של הלובר הפריזאי I.M. Pe בן 100
פירמידת הלובר, שתוכננה על ידי האדריכל הסיני-אמריקני פיי פיי, בחצר מוזיאון הלובר
המעצב הסיני-אמריקני סבל צלייה מצד מבקרים לפני שנפתח מבנה הזכוכית הענק בשנת 1989, כאשר עד 90 אחוז מהפריזים אמרו כי הם מתנגדים לפרויקט בשלב מסוים.
"קיבלתי מבטים זועמים רבים ברחובות פריז," אמר בהמשך פיי והודה כי "אחרי הלובר חשבתי ששום פרויקט לא יהיה קשה מדי."
אולם בסופו של דבר אפילו אותו מבקר נוקב של "פחמימות" מודרניסטיות, הנסיך הבריטי, ביטא את זה "נפלא".
והיומון הצרפתי לה פיגארו, שהוביל את הקמפיין נגד העיצוב "הזוועה", חגג את גאונותו עם מוסף במלאת עשור לפתיחתו.
מכת האמת של פיי הייתה לקשר בין שלושת האגפים של המוזיאון הכי מבוקש בעולם עם גלריות תת קרקעיות רחבות ידיים שטופות אור מפירמידת הזכוכית והפלדה שלו.
הוא שימש גם ככניסה הראשית של המוזיאון, והפך את המתחם התת-קרקעי שלו למואר אפילו בימים המעוננים ביותר של הימים.
פיי, שגדל בהונג קונג ובשנגחאי לפני שלמד בהרווארד אצל מייסד הבאוהאוס וולטר גרופיוס, לא היה הבחירה הברורה ביותר לתפקיד, מעולם לא עבד בבניין היסטורי לפני כן.
אך נשיא צרפת דאז, פרנסואה מיטראן, התרשם כל כך מהרחבתו המודרניסטית לגלריה הלאומית לאמנות בוושינגטון הבירה, עד שהוא התעקש שהוא האיש של הלובר.
המנהיג הסוציאליסטי היה בעיצומו של ניסיון להפוך את פריז עם סדרה של סרטי "גרנדים ארכיטקטוניים" שכללו את אופרת הבסטיליה ואת קשת לה הביטחון הגדולה.
כבר באמצע שנות ה -60 לחייו וכוכב מבוסס בארצות הברית לספריה האלגנטית של ג'ון קנדי ובניין העירייה של דאלאס, שום דבר לא הכין את פיי לאיבה של קבלת הפנים שתוכניותיו הרדיקליות יקבלו.
הוא היה זקוק לכל הטקט שלו וחוש ההומור היבש שלו בכדי לשרוד שורה של מפגשים עם פקידי תכנון והיסטוריונים.
פגישה אחת עם ועדת האנדרטאות הצרפתית בינואר 1984 הסתיימה במהומה, כאשר פיי לא הצליח אפילו להציג את רעיונותיו.
"אתה לא נמצא בדאלאס עכשיו!" אחד המומחים צעק לעברו במהלך מה שזכר שהיה "מושב נורא", שם חש את המטרה לגזענות אנטי-סינית.
אפילו זכייתו של פיי בפרס פריצקר לאדריכלות, "נובל האדריכלות" ב -1983, לא הצליחה להרגיע את מלעיזיו.
ג'ק לנג, שהיה אז שר התרבות הצרפתי, אמר ל- AFP שהוא עדיין "מופתע מאלימות האופוזיציה" לרעיונותיו של פיי.
מכיוון שהלובר הוא ארמונו לשעבר של מלכי המדינה, לנג מציין כי "הפירמידה נמצאת ממש במרכז אנדרטה מרכזית בהיסטוריה של צרפת".
"הפרויקט הגיע גם בזמן של עימותים אידיאולוגיים עזים" בין שמאל לימין, הוסיף.
מנהל הלובר דאז, אנדרה חבוד, התפטר בשנת 1983 במחאה על "הסיכונים האדריכליים" שהציג חזונו של פיי.
עם זאת, המכהן הנוכחי אין ספק שהפירמידה היא יצירת מופת שעזרה להפוך את המוזיאון.
ז'אן-לוק מרטינז משוכנע ביתר שאת בכך שעבד עם פיי בשנים האחרונות כדי להתאים את תוכניותיו להתמודדות עם הפופולריות הגוברת של המוזיאון.
העיצוב המקורי של פיי היה עבור עד שני מיליון מבקרים בשנה. בשנה שעברה בירך הלובר כמעט תשעה מיליון.
עבור מרטינז הפירמידה היא "הסמל המודרני של המוזיאון", הוא אמר, "אייקון באותה רמה" כמו יצירות האמנות הנערצות ביותר של הלובר "המונה ליזה, ונוס דה מילו והניצחון המכונף של סמוטראק".
מגדל אייפל, שכיום נרדף לפריס, התנגד להתנגדות במהלך בנייתו
פיי אינו בודד בכך שהוא פראי בגלל שינוי הנוף היקר של פריז.
בשנת 1887 פרסמה קבוצת אינטלקטואלים שכללה את אמיל זולה וגיא דה מופאסנט מכתב בעיתון "לה טמפס" במחאה על בניין "מגדל אייפל חסר המועיל והמפלצתי", "טור מגוחך של פח מתכת עם ברגים".
